בשפה העממית, המונח פנטזיה מתאר למעשה את מה שמכונה בפסיכואנליזה חלום בהקיץ, או משאלה. חלום בהקיץ הוא מעין תסריט שאנו משתמשים בו למטרות הנאה, הבנוי על מימוש משאלות מודעות שלנו. לדוגמה, משאלות הקשורות בגבורה, בניצחון, בפרסום, בכיבוש לבבות, וכיו"ב. המשאלות הללו אינן בהכרח אציליות, אבל מאידך, הן אינן מסבות לנו בושה גדולה, ועל פי רוב לא מעוררות בנו אשמה, כך שאין סיבה שיהיו מודחקות. הפנטזיה, לעומת זאת, היא תסריט הממחיז התגשמות של משאלה לא מודעת: משאלה שמעוררת אי נחת ולעתים אף בלתי נסבלת, ולכן היא אינה מודעת או מודעת באופן חלקי. המשאלה הנה בלתי נסבלת משום שהיא מעוררת בושה או אשמה. על פי רוב היא עומדת בסתירה לאידיאלים המודעים שלנו, ולמה שהיינו רוצים לחשוב על עצמינו. לדוגמה, מנכ"ל כוחני שאומר להרבה אנשים מה לעשות, אבל מגורה מינית ממחשבות על מצבים שבהם הוא נשלט על ידי אחר. הפנטזיות הנן תמיד בנות אופי פרברטי.

במילים אחרות, הפנטזיה היא התסריט ממנו מופקת ההתענגות. הסובייקט משתמש בה כדי להתענג. לאקאן מתייחס גם למימד ההגנתי של הפנטזיה: הפנטזיה היא הפילטר באמצעותו אנו מפרשים התנהגות של אחרים, או – ליתר דוק – מפרשים לעצמנו מה האחר רוצה מאיתנו. כך למשל, אנשים נוטים להרגיש שאחרים מקטינים אותם, שדמויות סמכות לא מאוימות על ידם, שבני המין השני לא שמים עליהם או רואים בהם נודניקים. הפנטזיה ככזו היא התשובה לשאלה מה האחר רוצה ממני.