מונח שטבע לאקאן ואשר נתן מובן קליני ושימושי להבנות הפרוידיאניות על עיקרון ההנאה ודחף המוות. ההתענגות היא שם נרדף לעודף הנאה: לאקאן תופס את עיקרון ההנאה ככזה המצווה על האדם ליהנות במידה סבירה, בעוד שהאדם נדחף ליהנות ללא גבול. הבעיה, שישנה מידה מסויימת של הנאה אותה ניתן לשאת, וכשהאדם חוצה את הגבול שלה, במקום לחוש הנאה גדולה יותר, הוא חש כאב. הכאב הזה הוא ההתענגות. אפשר לחשוב על ההתענגות גם כהנאה שבסבל, כמו ההנאה המפוקפקת שחשים כאשר מגרדים עקיצה עד זוב דם. המונח התענגות נשען על כמה מונחים פרוידיאנים קודמים, בהם דחף המוות (ניתן לחשוב בהקשר זה על ניסוי אכזרי בעכברים שגילו דוושה שאם לוחצים עליה היא מחדירה לגופם אמפתמינים, ולחצו עליה עד שמתו), וגם "רווח ראשוני". רווח ראשוני הוא המונח בו משתמש פרויד לתיאור הסיפוק שאנו מקבלים ממחלה או מסימפטום (נפשיים). הרווח הראשוני הוא מבני וקשור לטבעו של הדחף, שסיפוקו תמיד מלווה בעונג. זהו רווח לא מודע, הנבדל מהרווח השניוני, שהוא תשומת הלב או ההנחות שאנו מקבלים בזמן מחלה. ניסיון לטפל באנשים בהישען רק על הרווח השניוני – למשל, לחשוב שהפציינט אינו מוותר על אנורקסיה בגלל תשומת הלב שהוא מקבל – מעיד על חוסר הבנה יסודי של הפסיכואנליזה ונדון לכישלון. הבנה מלאה של הסימפטום לוקחת בחשבון תמיד כי מה שנחווה באופן מודע כסבל – ואפילו אם מדובר בסבל עצום – נחווה באופן לא מודע כסיפוק. כלומר, לוקחת בחשבון את קיומה של ההתענגות.
מונח שטבע לאקאן ואשר נתן מובן קליני ושימושי להבנות הפרוידיאניות על עיקרון ההנאה ודחף המוות. ההתענגות היא שם נרדף לעודף הנאה: לאקאן תופס את עיקרון ההנאה ככזה המצווה על האדם ליהנות במידה סבירה, בעוד שהאדם נדחף ליהנות ללא גבול. הבעיה, שישנה מידה מסויימת של הנאה אותה ניתן לשאת, וכשהאדם חוצה את הגבול שלה, במקום לחוש הנאה גדולה יותר, הוא חש כאב. הכאב הזה הוא ההתענגות. אפשר לחשוב על ההתענגות גם כהנאה שבסבל, כמו ההנאה המפוקפקת שחשים כאשר מגרדים עקיצה עד זוב דם. המונח התענגות נשען על כמה מונחים פרוידיאנים קודמים, בהם דחף המוות (ניתן לחשוב בהקשר זה על ניסוי אכזרי בעכברים שגילו דוושה שאם לוחצים עליה היא מחדירה לגופם אמפתמינים, ולחצו עליה עד שמתו), וגם "רווח ראשוני". רווח ראשוני הוא המונח בו משתמש פרויד לתיאור הסיפוק שאנו מקבלים ממחלה או מסימפטום (נפשיים). הרווח הראשוני הוא מבני וקשור לטבעו של הדחף, שסיפוקו תמיד מלווה בעונג. זהו רווח לא מודע, הנבדל מהרווח השניוני, שהוא תשומת הלב או ההנחות שאנו מקבלים בזמן מחלה. ניסיון לטפל באנשים בהישען רק על הרווח השניוני – למשל, לחשוב שהפציינט אינו מוותר על אנורקסיה בגלל תשומת הלב שהוא מקבל – מעיד על חוסר הבנה יסודי של הפסיכואנליזה ונדון לכישלון. הבנה מלאה של הסימפטום לוקחת בחשבון תמיד כי מה שנחווה באופן מודע כסבל – ואפילו אם מדובר בסבל עצום – נחווה באופן לא מודע כסיפוק. כלומר, לוקחת בחשבון את קיומה של ההתענגות.
ההנאה ודחף המוות. ההתענגות היא שם נרדף לעודף הנאה: לאקאן תופס את עיקרון ההנאה ככזה המצווה על האדם ליהנות במידה סבירה, בעוד שהאדם נדחף ליהנות ללא גבול. הבעיה, שישנה מידה מסויימת של הנאה אותה ניתן לשאת, וכשהאדם חוצה את הגבול שלה, במקום לחוש הנאה גדולה יותר, הוא חש כאב. הכאב הזה הוא ההתענגות. אפשר לחשוב על ההתענגות גם כהנאה שבסבל, כמו ההנאה המפוקפקת שחשים כאשר מגרדים עקיצה עד זוב דם. המונח התענגות נשען על כמה מונחים פרוידיאנים קודמים, בהם דחף המוות (ניתן לחשוב בהקשר זה על ניסוי אכזרי בעכברים שגילו דוושה שאם לוחצים עליה היא מחדירה לגופם אמפתמינים, ולחצו עליה עד שמתו), וגם "רווח ראשוני". רווח ראשוני הוא המונח בו משתמש פרויד לתיאור הסיפוק שאנו מקבלים ממחלה או מסימפטום (נפשיים). הרווח הראשוני הוא מבני וקשור לטבעו של הדחף, שסיפוקו תמיד מלווה בעונג. זהו רווח לא מודע, הנבדל מהרווח השניוני, שהוא תשומת הלב או ההנחות שאנו מקבלים בזמן מחלה. ניסיון לטפל באנשים בהישען רק על הרווח השניוני – למשל, לחשוב שהפציינט אינו מוותר על אנורקסיה בגלל תשומת הלב שהוא מקבל – מעיד על חוסר הבנה יסודי של הפסיכואנליזה ונדון לכישלון. הבנה מלאה של הסימפטום לוקחת בחשבון תמיד כי מה שנחווה באופן מודע כסבל – ואפילו אם מדובר בסבל עצום – נחווה באופן לא מודע כסיפוק. כלומר, לוקחת בחשבון את קיומה של ההתענגות.
ההנאה ודחף המוות. ההתענגות היא שם נרדף לעודף הנאה: לאקאן תופס את עיקרון ההנאה ככזה המצווה על האדם ליהנות במידה סבירה, בעוד שהאדם נדחף ליהנות ללא גבול. הבעיה, שישנה מידה מסויימת של הנאה אותה ניתן לשאת, וכשהאדם חוצה את הגבול שלה, במקום לחוש הנאה גדולה יותר, הוא חש כאב. הכאב הזה הוא ההתענגות. אפשר לחשוב על ההתענגות גם כהנאה שבסבל, כמו ההנאה המפוקפקת שחשים כאשר מגרדים עקיצה עד זוב דם. המונח התענגות נשען על כמה מונחים פרוידיאנים קודמים, בהם דחף המוות (ניתן לחשוב בהקשר זה על ניסוי אכזרי בעכברים שגילו דוושה שאם לוחצים עליה היא מחדירה לגופם אמפתמינים, ולחצו עליה עד שמתו), וגם "רווח ראשוני". רווח ראשוני הוא המונח בו משתמש פרויד לתיאור הסיפוק שאנו מקבלים ממחלה או מסימפטום (נפשיים). הרווח הראשוני הוא מבני וקשור לטבעו של הדחף, שסיפוקו תמיד מלווה בעונג. זהו רווח לא מודע, הנבדל מהרווח השניוני, שהוא תשומת הלב או ההנחות שאנו מקבלים בזמן מחלה. ניסיון לטפל באנשים בהישען רק על הרווח השניוני – למשל, לחשוב שהפציינט אינו מוותר על אנורקסיה בגלל תשומת הלב שהוא מקבל – מעיד על חוסר הבנה יסודי של הפסיכואנליזה ונדון לכישלון. הבנה מלאה של הסימפטום לוקחת בחשבון תמיד כי מה שנחווה באופן מודע כסבל – ואפילו אם מדובר בסבל עצום – נחווה באופן לא מודע כסיפוק. כלומר, לוקחת בחשבון את קיומה של ההתענגות.