עפרה שלו

פסיכולוגית קלינית ומדריכה 

פרויד הסיק על קיומו של דחף המוות בשלב מתקדם יחסית של כתיבתו התאורטית, והמשיג אותו לראשונה במאמר משנת 1923 בשם "מעבר לעיקרון ההנאה". עד שהסיק את קיומו של דחף המוות, הניח פרויד כי האדם יעשה רק את מה שמסב לו הנאה (עיקרון ההנאה), כל עוד אינו נתקל באיסורים הקשורים להיותו חלק מהחברה והתרבות (כגון מוסר). ככל שההתנהגות האנושית עונה על הקריטריונים הרציונליים והסבירים הללו, הרי שהסבל האנושי נובע בעיקר ממצבים של התנגשות בין רצונות לבין איסורים חברתיים. ואולם, בשלב מסיים של עבודתו ומחקרו הבין פרויד שהמצב האנושי מסובך יותר ונוח פחות לעיכול: הוא גילה כי לא רק איסורים חיצוניים עומדים בדרכו של עיקרון ההנאה, אלא שלא פעם האדם פועל דווקא מתוך רצון להרוס – ולא לבנות. דחף המוות הוא המונח שהרתיע יותר מכל פיתוח תאורטי אחר את ממשיכיו של פרויד. מבין ממשיכי פרויד שפעלו בתקופתו היחידה שאמצה אותו הייתה מלאני קליין.