עפרה שלו

פסיכולוגית קלינית ומדריכה 

בז'רגון המדעי, סימפטום הוא ביטוי חיצוני לתהליכים או תופעות פנימיות. בשדה הנפשי אפשר לומר שסימפטום הוא ביטוי לתהליכים נפשיים שניתן לראות על פני השטח (למשל, טקס כפייתי), או שהאדם יכול לדווח עליו (למשל, מחשבות טורדניות). פרויד הגדיר את הסימפטום כפשרה בין משאלה לא מודעת לבין הכוחות הפועלים להדחקתה. כלומר, הסימפטום הוא ביטוי של הפנטזמה ממנה הוא נגזר. הוא אומר משהו על הפנטזמה העומדת מאחוריו, אבל בגלל הצנזורה של ההגנות\ אמירה זו אינה תמיד מובנת. אחרי הפיענוח, הסימפטום חופף למדי לפנטזמה. אפשר לומר גם שהסימפטום הוא צורת ההתענגות הספציפית של הסובייקט. על אף שסימפטומים של אנשים שונים יכולים להיראות דומים זה לזה, בראייה פסיכואנליטית שום סימפטום אינו זהה למשנהו. גם אם שני אנשים רוחצים ידיים מספר רב של פעמים ביום, הסיפור שעומד מאחורי הסימפטום אצל כל אחד מהם שונה, בשל כך, לא ניתן להסיק על המבנה הנפשי (להגיע לאבחנה) על סמך הסימפטומים. מטרת הטיפול אינה להעלים את הסימפטומים, כפי שקורה בסוגים שונים של טיפולים התנהגותיים, בין היתר משום שכל עוד לא נוגעים בקונפליקט שבעטיו נוצר הסימפטום, במקום הסימפטום שמוגר עשוי לצוץ סימפטום אחר.